סוף התקופה הרומית-תחילת התקופה הביזנטית, 600-300 לספירה

(BLMJ 1105)

מקורה של מנורת שבעת הקנים, הוא בציווי ה' את משה בסיני (שמות כה, לא-מ). בתקופת בית המקדש השני, טימאו היוונים את בית המקדש בירושלים ואת הכלים אשר בו. על-פי המסופר בתלמוד הבבלי (שבת כא, ב), לאחר שגברה מלכות בית חשמונאי על היוונים, נכנסו החשמונאים לבית המקדש וביקשו לטהרו ולהדליק במנורה את אש התמיד. אולם הם לא מצאו אלא פך אחד של שמן שהספיק ליום אחד בלבד. נעשה בו נס והדליקו ממנו שמונה ימים. לכבוד נס זה קבעו חכמים את חג החנוכה לשמונה ימים. במהלך הדורות הפכה המנורה לסמל יהודי של אור ותקווה, ושימשה מוטיב נפוץ בעיטור בתי כנסת.